Mine! וחוקי הבעלות שאנחנו לא מכירים

איך חוקי הבעלות הנסתרים של החברה משפיעים על חיינו, ביקורת הספר Mine!

חוקי הבעלות הם משהו שמרגיש לנו מאוד אינטואיטיבי – ביתי הוא מבצרי או כל הקודם זוכה. אבל מסתבר שזה הכל תלוי בסיפור שאנחנו מספרים ואולי המונח Storytelling נשמע כמו באז וורד, אבל בפועל מדובר בעובדת חיים שאנחנו לא מודעים אליה אבל היא משפיעה עלינו כמעט ברמה היומית.

בספר מתוארים 6 עקרונות שעל פיהם אנחנו מגדירים בעלות על כל מה שנמצא מסביבינו ועל עצמינו:

  1. ראשון בזמן – כל הקודם זוכה
  2. בעלות פיזית – הדבר נמצא בחזקתי
  3. עבודה – הדבר הוא פרי העבודה/המאמץ שלי
  4. זיקה – הדבר קשור לדבר שנמצא בבעלותי
  5. בעלות עצמית
  6. משפחה

כבר מהרגע הראשון הספר מבקש להראות שאולי אנחנו חושבים שהחוקים הללו שקופים ולא משפיעים עלינו אבל בפועל הם נמצאים בכל מקום.
למשל הדוגמא שמשכה אותי לתוך הספר – המושב שלנו במטוס. כשאנחנו רוצים להשען אחורה ומי שיושב מאחורינו דווקא היה שמח לפתוח את הלפטופ ולעבוד קצת.
למי שייך המרחב שנמצא מאחורי המושב שלנו?
אז מצד אחד מי שיושב במושב אומר, שהחלל מאחורה צמוד לכיסא שלו ולכן החלל הזה שייך לו. ומצד שני מי שיושב מאחורה אומר שהוא זה שיושב שם והוא זה שקנה כרטיס למרחב הזה אז השטח הזה שייך לו. וככה נוצר מאבק בעלות על אותו מרחב קטן מאחורי הכיסא של כל אחד מאיתנו. ומה שיפה פה, שבפועל המרחב הזה שייך בכלל לחברת התעופה שהיא הבעלים של המטוס. ויש לה אינטרס כלכלי מאוד ברור לא להגדיר למי שייך המרחב הזה כי זה מאפשר לה למכור אותו פעמיים – פעם אחת למי שיושב בכיסא לפני ופעם אחת למי שיושב בכיסא אחרי. וזאת הסיבה שהתפקיד של הדיילים זה למנוע אסקלציה של המצב אבל הם אף פעם לא יצדדו באחד הצדדים.

וזאת רק דוגמא אחת לאיך חוקי הבעלות מנוצלים ע"י מי שמבין אותם.

Mine!: How the Hidden Rules of Ownership Control Our Lives

קונפליקט של סיפורים

מוטיב שחוזר על עצמו לאורך כל הספר הוא קונפליקטים בסיפורי בעלות על רקע התפתחות ושינויי תקופתי.
יש הרבה מאוד סיפורי בעלות שהיו הגיוניים לפני 200 שנה אבל היום הם יוצרים קונפליקטים.
למשל, פעם בעלי קרקעות יכלו לחצוב באדמה שהייתה שייכת להם ללא הגבלה ולשאוב ממנה כל כמות של מים. זה היה הגיוני כל עוד לא הומצאו המכונות הגדולות, שיכולות לשאוב ביום אחד שווה ערך למה ששאבו פעם 200 בארות בחודש. לכן היום נחקקים במדינות שונות חוקים שמגבילים שאיבה של מים כדי למנוע ייבוש מוחלט של קרקעות.
אז פעם חוק הבעלות היה – האדמה שייכת לי ואני שואב ממנה מים. והיום החוק השתנה ל – זה משאב משותף והמדינה קובעת מה מותר ומה אסור.
דוגמא זהה יש לנו גם בכל מה שקשור לאוויר – האם מותר להטיס כלי טיס מעל גגות של שטחים פרטיים או לא?
זאת דוגמא שחברות השליחויות היו מאוד רוצות להגדיר בה את חוקי הבעלות אבל כרגע זה דיון.

עוד סיטואציה של קונפליקט זה כשחוקי הבעלות נוצרים במיוחד למקרה מסויים.
גם כאן אם ניזכר בתחילת ההיסטוריה של ארה"ב, נזכר בנושא בעלות הקרקעות בין האינדיאנים ללבנים. באותה תקופה הדרך של ממשלת ארה"ב הצעירה לתמרץ יישוב קרקעות ועבודה חקלאית, הייתה קביעה של חוקי בעלות שהקנו בעלות על קרקע למי שגם ישב עליה פיזית וגם עיבד אותה למשך תקופה מסויימת עם תפוקה מסויימת. כך הם הבטיחו שאנשים גם יחקרו לעומק את האזורים הלא מיושבים וגם ישארו במקום אחד מספיק זמן בשביל לפתח את הקרקע. אבל חוקי הבעלות הללו לא לקחו בחשבון שלחלק מהקרקעות כבר היו בעלים – התושבים שהיו שם קודם. אבל לפי חוקי ארה"ב אותם תושבים לא עמדו במבחן חוקי הבעלות החדשים שנקבעו ולכן זה היה חוקי להתיישב על האדמות שלהם.
סיפור דומה של התנגשות בחוקי בעלות גם קרה בארץ, באזור 1950 כשהמדינה הייתה צריכה להחליט מה החוקים על פיהם נקבעת הבעלות בביתים ובערים שנטשו הפלסטינים בזמן מלחמת העצמאות.

תמיד בקונפליקט יש שני עקרונות בעלות שמתנגשים וצריך לבחור את מי מהם להעדיף.

ביקורת ספר: Mine!

איזה סיפור בעלות אנחנו מספרים ?

וכאן אנחנו חוזרים למושג הStorytelling .
מישהו הגדיר פעם את המושג הזה בתור שיווק באמצעות סיפור וזה בדיוק המהלך שמשורטט בספר. כל אדם וכל מדינה מקדמים את העקרון הבעלות המועדף בעזרת סיפור שהם מספרים. וברגע שכל המשתתפים בדיון מקבלים עליהם את חוקי הבעלות – אז נוצרת מציאות.

הנה שתי דוגמאות נוספות שנתקלתי בהן בפודקאסטים שונים ומדברות בדיוק על אותם המקרים כמו הספר, פשוט בעולמות תוכן שונים:

בעלות ימית – מה המרחק הימי שיש לכל מדינה בעלות עליו? אז מסתבר שהמרחק הזה גדל בצורה משמעותית עם השנים ויש הבדל בין בעלות מלאה ובעלות כלכלית. דיון מעניין על זה היה בפרק מלחמות הבקלה בפודקאסט כשבגרוש היה חור. שם דיברו על המלחמות של בריטניה עם איסלנד על בעלות על המרחב הימי כפונקציה של מי יכול לדוג את הדגים ששתי המדינות רוצות לדוג.

בעצם יש לנו מקרה של צורך של שתי המדינות לדוג דגים. ומהצורך הזה נובעים החוקים שכל אחת מהן מוכנה להסכים עליהם או לא. ובמקרה הזה, כמה מייל ימי יכולה מדינה אחת לנכס לעצמה, מתוקף עקרון הזיקה שהמים נוגעים באדמה ששייכת למדינה.

ומה שיפה במקרה הזה הוא שברגע ששתי המדינות הללו מסכימות על משהו, זה תקדים גם לשאר המדינות בעולם. וככה בקלה של מדינה אחת מאפשרת דיג סרטנים מוגדל למדינה אחרת…

ודוגמא קצת שונה לדיון על בעלות – בפרק It's brutal out here: Olivia Rodrigo and how the music business makes songwriters fight over credits של הפודקאסט Decoder. שבו הדיון סובב סביב בעלות על מוזיקה ושירים. מצד אחד אחד יש לנו את אלמנט הבעלות של זכויות היוצר – אני כתבתי את השיר והלחנתי את המוזיקה אז זה השיר שלי. ומצד שני יש לנו את עקרון הראשוניות – אם מישהו כתב משהו דומה כמה שנים לפניי, האם לא מגיעה לו ההכרה והפיצוי על כך שהוא היה הראשון לחשוב על משהו?

ומצד שלישי, אנחנו כחברה מאוד לא מעוניינים בכך שקטעי מוזיקה או קטעים סגנוניים יהיו מוגנים בזכויות יוצרים כי זה יגביל מאוד את היצירה החדשה וימנע מיוצרים לכתוב מוזיקה חדשה ומגניבה.
אז מי צודק? ובעיקר מי יכריע ?

בשונה מדיונים על בעלות במשאבי טבע, במקרה של מוזיקה פופולארית, חלק משמעותי מההכרעה היא הכרעה של ההמון. אם הרשתות החברתיות ומאגר העוקבים העצום של אחד היוצרים חושב שמדובר פה בגניבה/העתקה אז הרבה פעמים היוצר יעדיף לתת תמלוגים חלקיים, ולהודות שהוא "קיבל השראה" מהיוצר המקורי ולו רק כדי לא להגיע לבית המשפט. וכדי לא לעבור משפט שדה בידי ההמון שאינו בהכרח מבין במוזיקה אבל עשויי לפגוע בשם ובתדמית של היוצר.

Mine – חוקי הבעלות הנסתרים

זה ספר שכולל בתוכו פסיכולוגיה, Storytelling ושיווק. ואני מאוד ממליצה לכם לקרוא אותו פשוט כדי לדעת לנתח ולהבין אירועים מהחיים שלנו בעזרת נקודת מבט חדשה.

השאירו תגובה