קראתי את Superforecasting – The art and science of prediction מאת Philip Tetlock, Dan Gardner וחזרתי כדי לדבר על הספר ולדבר על הקשר לניהול מוצר.
Superforecasting מתמקד ביכולת האנושית לחזות את העתיד. אבל לא כמו נוסטרדמוס אלא יותר בתהליך של היקשים לוגיים והערכת הסתברויות. מעין גרסה מתקדמת של שרלוק הולמס ולא בתחום אחד אלא במבט רוחבי על כל הנושאים הפופולריים היום. הספר מתעמק בנושא של מי יכול להיות חזאי על? מה צריך לעשות בשביל להפוך לחזאי טוב? ומתאר בצורה דיי הגיונית את מגבלות השיטה.
תקציר: הספר מבסס את רוב המהלך הלוגי שלו על מקרה בוחן של The Good Judgment Project שנערך ע"י IARPA (סוכנות מודיעין מחקרית אמריקנית). הסוכנות הציעה לכמות מאוד גדולה של "אנשים רגילים" להשתתף בתרגיל רב שנתי שבו הם ינסו לחזות אירועים עתידיים והסוכנות תמדוד ותתן ציונים מדוייקים לכל תחזית. לפרוייקט נרשמו מאות אנשים, כאשר התנאי הבסיסי הוא שלא יהיה להם קשר למערך המודיעין. ולרוב מדובר באנשים שיש להם מספיק זמן כדי לשבת ולחקור תופעות שונות, להעמיד השערות, לבדוק אותן ואז לדייק את ההערכות שלהם.
מרגע שנוצרה קבוצת החזאים של הניסוי, כל פעם נשלחו שאלות שונות לקבוצה וכל משתתף היה צריך לתת את התחזית המספרית שלו. מה הסיכוי לדעתו שהאירוע יקרה. המספרים הללו נאספו והושוו קודם כל לקבוצת חזאים "מקצועית" שעובדת בשירותי המודיעי ומאוחר יותר עם המציאות שקרתה או לא. מתוך כך סומנו חזאים שהיו להם יכולות גבוהות יותר מאשר לחזאים רגילים – מעין "חזאי על" ונעשה מחקר על שיטות החיזויי שלהם.
אגב אם הסתקרנתם, אני אסכם לכם כבר עכשיו שהשיטה לחיזוי על מבוססת על איסוף מידע, קביעת השערת בסיס ואז מעקב אחר הנושא הרלוונטי ועידכון תכוף של ההשערה עם כל פיסת מידע חדשה שמתגלה. זאת אומרת בלי קסם אלא פשוט עבודת מחקר ישנה וטובה שמתובלת בהרבה מאוד השערות שכל פעם מכווינות את חזאי לכיוון התשובה הנכונה.
השיטה כפי שתוכלו לנחש דורשת הרבה מאוד זמן ויכולות מידענות טובות. היו כמה חזאים שתמכו בעבודה שלהם בעזרת משוואות מתקדמות אבל גם בספר מודגש שאלו הם המיעוט ואפילו לא המיעוט שיודע לחזות הכי טוב.
אז מה הקשר לניהול מוצר?
זוכרים שדיברנו על בעיית פרמי ואיך היא עוזרת למנהל מוצר לפרק בעיה גדולה לחלקים קטנים ואז לתת הערכות מדוייקות ?
זאת אחת השיטות העיקריות שהספר מציג גם בשביל לעשות חיזוי על. מה חזאי עושה? הוא מפרק את הנושא של התחזית לחלקים קטנים ואז נותן הערכה לכל חלק בנפרד ומציין את מידת הבטחון שלו לגביי הנתון. אחרי שיש לנו הרבה הנחות על נושאים קטנים שמרכיבים את הנושא כולו אפשר להתחיל לעקוב אחריו. ברגע שיש שינוי עושים תיקון של ההנחות. וכך החזאים מצליחים להגיע לרמות דיוק גבוהות יותר מאנשי מודעין מנוסים.
מנהלי המוצר אומנם לא נדרשים לעסוק בחיזוי אבל זאת פרקטיקה שימושית לדעת להתמודד עם חוסר וודאות ולתת הערכות זמנים מדוייקות. אנחנו בדרך כלל נדרשים להסתכל על משימה גדולה ולהחליט מתי להכניס אותה לתור המשימות. או לבנות הערכת זמנים לתהליך או תוכנית שנתית. כל אלו קשה מאוד לעשות כשמתייחסים לנושא כמקשה אחת וזה הופך לקל יותר ומדויק יותר ברגע שמפרקים כל משימה גדולה לחלקים קטנים.
ואם זה נשמע לכם מוכר אז בהרבה מאוד חברות בשנים האחרונות אימצו את שיטת העבודה Agile שבמסגרתה אנחנו לוקחים נושא גג אחד הepic ותחתיו יוצרים הרבה מאוד חלקים קטנים ה-stories.
עוד אלמנט שימושי גם לחזאים וגם למנהלי מוצר – עידכון התחזית ברגע שמופיע מידע חדש. לא להיות מקובעים על ההחלטות שכבר קיבלנו אלא לשקול כל החלטה לאורו של המידע החדש שהתקבל. כך חזאים יודעים לעדכן את התחזית העתידית שלהם ולפעמים לשנות את דעתם לחלוטין. וכך גם מנהלי מוצר יכולים לקבל מידע מאוד רלוונטי אחרי שהם החליטו לפתח מוצר או פיצ'ר מסויים ואם המידע החדש משמעותי לפיתוח – צריך לעדכן את הפיתוח.
הספר Superforecasting
מבחינת ההמלצה על הספר – זה ספר חמוד ויש בו כמה רעיונות מאוד נכונים אבל הוא לא יהיה בראש רשימת ההמלצות שלי. אתם מוזמנים לקרוא אותו או להקשיב לו אם יש לכם זמן פנוי ואתם רוצים לשמוע עוד על הניסוי של The Good Judgment Project. אבל בסופו של דבר יש פה ספר שלם שמדבר על כמה רעיונות טובים ונכונים שאפשר היה כנראה לסכם בשליש או חצי מאורכו.